אני אגיד את האמת, אני לא מתה על חרקים. ממש לא.
אבל לעידו שלי יש משהו עם זה. כל פעם שהוא יוצא לגינה הוא חוזר עם "אמא, תראי מה מצאתי!" פעם חיפושית, פעם נמלה, פעם אחת אפילו חילזון שהוא התעקש להחזיק על היד 😂
השבוע הוא מצא זבוב מת ליד הספסל בגינה. כבר רציתי להגיד לו "עזוב, זה מגעיל", אבל הוא כבר רץ הביתה להביא את המיקרוסקופ.
כשהוא הראה לי את המסך לא האמנתי. הזבוב ירוק-מטאלי כזה, מבריק, ומכוסה בשיערות שחורות ועבות. העיניים ענקיות וחומות-אדומות, ויש עליו מלא גרגרי אבק שנדבקו לשיערות.
עידו ישב מול זה חצי שעה ושאל אותי שאלות שלא ידעתי לענות עליהן: למה יש לו שיערות? הוא מרגיש איתן? למה הוא ירוק? בסוף חיפשנו ביחד בגוגל.
אז כן, זה עדיין מגעיל אותי קצת.
אבל לראות אותו ככה סקרן, מחפש ושואל, בלי מסך של משחקים ביד... בשביל זה אני מוכנה לסבול עוד הרבה זבובים.