אני אומרת את זה בלי בושה: אני מפחדת מג'וקים. מפחדת ברמה של לעמוד על הכיסא ולצרוח.
אז תדמיינו מה עבר עליי כשיונתן נכנס הביתה עם חיוך ענק ואמר "אמא, תראי כמה הוא יפה!" הוא מצא ג'וק (מת, תודה לאל) ליד הפח בגינה, והראה לי אותו על המסך מקרוב. הראש, העיניים, המחושים... הכול.
אני לא אשקר, עוד שנייה והייתי מקיאה.
אבל אז ראיתי כמה הוא נהנה. הוא הסביר לי בהתלהבות איפה העיניים שלו, למה יש לו מחושים כאלה ארוכים, ואפילו אמר "הוא בכלל לא מפחיד כשמסתכלים עליו ככה".
ובשבילי זה הדבר הכי חשוב. אני לא רוצה שהוא יגדל עם הפחד שלי.
אז אני אמשיך לעמוד על הכיסא, והוא ימשיך לחקור 😂